<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ומניין שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך, שנאמר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן, ורחיצה בכלל סיכה שהרי הרחיצה קודמת לסיכה שנאמר ורחצת וסכת, וכשם שהאבל אסור בכיבוס בגדים כך אסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצים (רמב"ם אבל פ"ה ה"ג) אפילו כל שלשים כמו שאומר בירושלמי (דף י"ג א') גזירת שלשים גיהוץ איחוי ותספורת. ואע"ג דאמר בפ"ק דכתובות (י' ב') גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם מכל מקום משמע שם (מו"ק כ"ג א' ע"ש בתד"ה כל) דרבא היה מחמיר כרבי שמעון בן אלעזר בגיהוץ אע"פ שהיה בבבל. ובפ"ק דתענית (י"ג ב') פסקינן, והלכתא אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם להעביר הזוהמא מותר וכן אסור ברחיצת מקצת גופו בחמין אבל בצונן רוחץ פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו (לשון רמב"ם שם ה"ד).
<h2>דף כט:</h2>
כבר בארנו שיש בירושלמי (דף י"ג א') גזירת שלשים גיהוץ איחוי תספורת. והרי הכתוב אומר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום (ע"פ רמב"ם אבל פ"ו ה"א). ותניא באבל רבתי (שמחות פ"ז) שבתספורת הוא אסור בין בשער ראשו בין בזקנו בין בשאר שער שבגופו. במה דברים אמורים באיש אבל אשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה (רמב"ם שם ה"ג). ומסקינן מדברי רבי ורבי אלעזר בר' שמעון (כ"ג א') שאסור ללבוש כלים לבנים ומגוהצים חדשים אבל היו צבועים ומגוהצים או אפילו לבנים רק שהם ישנים ומגוהצים מותרין (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). וכתב רבינו משה (שם ע"ש בכס"מ ולח"מ) כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. [וגם בפרק אלו מגלחין אומר בשם רבי יוחנן כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ]. וגם בפרק ואלו מגלחין (מו"ק י"ח א') אמרו משום רבי יוחנן כלי פשתן משום שמתקלקלין מותר לכבסן במועד, והוא הדין באבל. אבל שאר בגדים אף לכבס להניח אסור כמו בט' באב כך השיב ר"י בתשובה אחת (כ"ג א' תד"ה כל).
